לעמוד הבית אויגן מיכאליס

לעמוד הבית אויגן מיכאליס

 

סמל הקיסרות הגרמנית
דמויות

היינריך הרץ

היינריך הרץ 1857-1894
מגלה גלי החשמל.
פליקס מנדלסון ברטולדי
פליקס מנדלסון 1809-1847
מלחין פסנתרן ומנצח.
Prof. Ernest Cassirer
ארנסט קסירר 1874-1945
פרופסור לפילוסופיה.
Kallmann Rothschild
קלמן רוטשילד 1857-1933
מורה ומחנך לאמנות
Prof. Thomas Rosenmeyer 1936
תומס רוזנמייר 1920-2007
פרופ' לספרות קלאסית.
Dr. Nathan Max Nathan
ד"ר נתן מקס נתן
מראשי הקהילה היהודית
 
השוואת האף היהודי הגדול
איור אנטישמי: סוחר יהודי
סוחר גרמני בהמבורג 1808
מוכרת התותים 1808
מדלית המבורג. שנת 1915
 

 

 

משמאל: חיילים גרמנים במלחמת העולם הראשונה
    עמוד הבית > הקהילה היהודית >>   4. הקהילה היהודית בהמבורג
                 בתקופת הקיסרות של בית הוהנצולרן 1871 - 1918.

 

הקיסרות הגרמנית Deutsches Reich הוא שמה המקובל של גרמניה בתקופה שראשיתה בכינונה כמדינת לאום מאוחדת ב-18 בינואר 1871. ביום זה, באולם המראות בארמון ורסאי, הוכרזה הקמת האימפריה הגרמנית, שנודעה בתור הרייך השני. אוטו פון ביסמרק Otto von Bismarck הפך מקאנצלר לרייכסקאנצלר ומלך פרוסיה וילהלם הראשון לבית הוהנצולרן, הפך לקיסר גרמניה. העיר המבורג הצטרפה לקיסרות הגרמנית מייד עם כינונה. ביסמרק ביקש לבסס את כלכלת גרמניה על מדע ותעשיה, הנהיג בה רפורמות חברתיות מתקדמות ושילב אותה במארג של בריתות פוליטיות עם שאר עמי אירופה. איחודן של מדינות וערים גרמניות למסגרת הקיסרות הגרמנית נמשכה 47 שנים

 

וילהלם ה-I  

והסתיימה עם התפטרותו של הקיסר וילהלם השני ביום 9 בנובמבר 1918.

  וילהלם ה-II אוטו פון ביסמרק
 

"השיטה ההמבורגית" בתקופת הקיסרות.

 

קהילה יהודית חדשה נוצרה בהמבורג בשנת 1867 בעקבות אישור החוקים והתקנות של "השיטה ההמבורגית". החששות של חברי הקהילה השמרניים, שביטול חובת ההשתייכות הקהילתית תביא לירידה דרסטית במספר החברים בקהילה, ואיבוד המעמד שלה במקביל, לא התממשו. בשנים שלאחר ביטול חובת החברות בקהילה עזבו אותה רק כ- 1.2% מחבריה. ברור היה לכל שיהודי המבורג מזדהים עם המבנה הניהולי החדש של הקהילה.
זו אכן הייתה המטרה הפוליטית של היהדות הליברלית, לשנות את הקהילה בכל הקשור לחובת ההשתייכות הדתית. המימוש של האמנציפציה, כלל לא הגביר את ההתבוללות התרבותית. הוא בסך הכל אפשר לממש את  הרעיון של  היהדות  הליברלית שלפיה רשאי כל אחד

 

לפעול לפי מצפונו ולהחליט על מידת מחויבותו הדתית או התרבותית. רובם של היהודים הליברלים, חשו שהמבנה הקהילתי החדש אכן מבטיח להם את החופש המצפוני הזה.
דרך ההשתייכות החדשה הזו ליהדות, הייתה הבסיס להישרדותה והמשכה הלגיטימי של ה"שיטה ההמבורגית" בדורות הבאים. התכנית הזו של שילוב קהילתי הייתה תנאי הכרחי למניעת פלגנות מצד היהדות האורתודוקסית. נמצא האיזון העדין בין הצרכים של הקהילה בכל הקשור לזהות תרבותית והעצמאות היהודית המסורתית מחד, ובין האוטונומיה הדתית והביטחון בקיום האמונה היהודית מצד שני. היהדות האורתודוקסית הייתה חייבת להראות מינימום של סובלנות "חילונית". התקופה של הקיסרות ההונצולרנית הייתה תקופה של יציבות ולגיטימציה של הקהילה החדשה.

 

סוף המאה ה-19 - תקופת יציבות ופריחה.

 

דמוגרפיה ושינויים בהתיישבות עירונית.
נתונים על אוכלוסיית תושבי המבורג.

שנה סה"כ אוכלוסיה יהודים % יהודים
1811 130,007 6,429 4.87
1872 338,974 13,796 4.07
1910 1,014,664 18,932 1.87
1919 1,050,380 18,500 1.76
1925 1,152,523 19,904 1.73
1933 1,196,883 16,885 1.41
 

 

היציבות הפוליטית והכלכלית ואיתנות מוסדות הקהילה היהודית הביאו לירידה בילודה ולנדידה ומעבר של יהודים בין אזורים שונים בעיר. הנתונים מראים על קיפאון בגידול הדמוגראפי של האוכלוסייה היהודית החל מ-1910 ואילך. למעשה, כבר מ-1895 מסתמנת ירידה בשיעור הילודה, במיוחד בקרב המעמד הבינוני והגבוה של אנשי העסקים. עם זאת, הירידה בשיעור של תמותת התינוקות, והעלייה בתוחלת החיים, פיצו על שיעור הילודה הנמוך. התופעה הדמוגרפית הזו התחילה בדור הבא גם באוכלוסייה הכללית של המבורג.
היהודים לא התיישבו בכל מקום בהמבורג, אלא התרכזו בעיקר בכמה אזורים – כל זאת מבלי ליצור גטו. הבחירה בהתיישבות בעיר הפנימית נבעה בעיקר מהעיסוק במסחר ובעסקים.

       

בשנת 1871 התגוררו כמעט ¾ מהיהודים ב"עיר הישנה" (Altstsdt) ובעיר החדשה (Neustadt). אחר כך היה מעבר של יהודים לרבעים החדשים של רוטרבאום (Rotherbaum), הרווסשטוד (Harvestehude), ואיימסבוטל (Eimsbuttel). בשנת 1910 התגוררו 83.6% מיהודי המבורג בארבעת הרבעים של ה"עיר הפנימית", סט. פאולי, Rotherbaum ,Harvestehude.  ובעיקר ברובע  גרינדל  (Grindel). בהמבורג אכן  היה  מעין  גטו  מרצון, אשר  באופן  אירוני 

 

נקרא "ירושלים הצפונית" Hamburg - Das Jerusalem des Nordens. . מעבר זה של היהודים לרבעים חדשים, הביא לבנית בית הכנסת הניאו-אורתודוקסי הגדול בשנת 1895 ברובע גרינדל, וכן, לבניית בית הכנסת המרכזי בבּורנפלץ (Bornplatz) בשנת 1906. בסמוך למוסדות אלה נבנה ברובע גרינדל גם בית הספר "תלמוד תורה" שנחנך בשנת 1911 ברחוב גרינדלהוף מספר 30. בניינים חשובים אלה לא רק היוו הוכחה נוספת לנטיית ההתיישבות הזו, אלא גם ביטאו את הביטחון העצמי של היהודים.

 

המבורג בשנת 1890. רחוב יונגפרנשטיג Jungfernstieg לאורך אגם האלסטר.

 

יהודים - אזרחי כבוד של עיריית המבורג.

 
באולם העמודים שבכניסה הראשית לבניין עיריית המבורג, קיים מפעל הנצחה לפעילותם של 56 מנכבדי האזרחים של המבורג שמפעל חייהם בשטחים שונים הביא להרמת קרנה של העיר. מפעל ההנצחה שהוקם בסוף המאה ה-19, כולל יציקת פסל ברונזה אומנותי של כל אזרח מכובד, שמו ושנת לידתו ופטירתו. מבין הדמויות המונצחות בולטים שמותיהם של 7 יהודים:
יצחק וולפסון
 Isaac Wolffson
1817-1895
גבריאל רייסר
Gabriel Riesser
1806-1863
פליקס מנדלסון
Mendelssohn  1809-1847
היינריך הרץ 
 Heinrich Hertz
 1857-1894
סלומון היינה
 
Salomon Heine
 1767-1844
מוריץ הקשר
 M. Heckscher
 1797-1865
אלברט בלין 
 Albert Ballin
 1857-1918
משפטן ופוליטיקאי
חבר הפרלמנט
הגרמני
משפטן ופוליטיקאי חבר הפרלמנט של המבורג ושופט בבית המשפט העליון. מלחין פסנתרן ומנצח פיסיקאי, מגלה גלים אלקטרומגנטיים בנקאי ותורם לנזקקים. הקים את בית החולים של הקהילה היהודית משפטן ופוליטיקאי
כיהן כשר בממשלת הרייך
יזם עסקי ובעל מספנות 
 

איגודי הדת היהודיים בהמבורג

 

בתקופת הקיסרות ההונצולרנית, מנתה "אגודת בית הכנסת" האורתודוקסית Deutsch-Israelitische Synagogenverband כ-1,500 חברים, ולאגודת ה"היכל" (הטמפל) הליברלית/רפורמית Israelitsche Tempelverein היו כ-700 חברים. נשים וילדים לא נחשבו כחברים, הן בקהילה הכללית והן באגודות בתי הכנסת הסקטוריאליות. רובם של חברי הקהילה (הגברים) לא השתייכו כלל לאף אחת מאגודות בתי הכנסת. עם זאת, ההשפעה של האורתודוקסים נותרה משמעותית ביותר. ברית מילה, חתונה וקבורה התקיימו בהתאם למנהג האורתודוקסי. "שירותי הדת" האלה ניתנו גם למי שלא היה חבר באגודת בית הכנסת האורתודוקסית. המוסדות שבניהול הקהילה כגון בית החולים של הקהילה ובתי ספר, דיור מסובסד לעניים, בתי זקנים ובתי יתומים, נוהלו על פי הלכות ה"שולחן ערוך". בית הכנסת המרכזי האורתודוקסי בקוהלהופן היה פתוח גם הוא לכל היהודים. במשך הזמן הזה זכו אנשי אגודת בית הכנסת לרבנים ראשיים – ר' אשר אנשל שטרן (עד 1888), ור' מרדכי הירש (עד 1909) – שעודדו פתיחות דתית בניגוד לחרדים הקיצונים דוגמת קהילת "קלאוס". בסוף המאה ה-19 התעורר ויכוח קשה בתוך הקהילה האורתודוקסית לגבי נוסח התפילה. הויכוח היה בין מצדדי תפילה בנוסח אשכנז-מזרח לבין תומכי התפילה בנוסח אשכנז-מערב. למרות המאמצים הגדולים שנעשו כדי לגשר בין הדעות, חל קרע בקהילה וכשליש מן המתפללים עברו להתפלל בקהילה הניאו-אורתודוקסית. בשנת 1895 נבנה בית כנסת חדש לקהילה הניאו-אורתודוקסית המתחדשת שנקראה "קהילת דמטור החדשה"

 

בית הכנסת הגדול בורנפלץ

 Neue Dammtor Synagogen Verband. קהילה זו הקימה את בית הכנסת הגדול שלה בשכונת גרינדל. באותה שכונה נבנה מאוחר יותר בית הכנסת האורתודוקסי המרכזי. דרכה של אגודה זו הייתה שמרנות מתונה –קונסרבטיבית בלשונם, היא מינתה לעצמה רב את הד"ר מקס גרונוולד, והיו לה כ-400 חברים רשומים. בשנת 1912 הפכה לאגודה רשומה בנפרד בהמבורג. בעשרות השנים הבאות ניסו הן אגודת בית הכנסת האורתודוקסית והן אגודת ה"היכל" הליברלית-רפורמית להתעלם מקיומה ולהעביר את חבריה אליהן, אך ללא הצלחה.
 

על איגודי הדת ראה בהרחבה כאן:

 

 

מערכת החינוך היהודית.

 

התביעה של הקהילה היהודית למערכת חינוך ציבורית עצמאית משלה, התממשה בבתי הספר שלה. עקב החיים בגולה, חייבים היו הדבקות באורח החיים הדתי-תרבותי ומערכת החינוך היהודי להנחיל לתלמידים את הביטחון של היהודים בצדקת דרכם היהודית, להיאבק בסכנת ההיטמעות התרבותית, ולחזק את הזהות היהודית והתרבותית המשותפת. חינוך על יסודי בסיסי סופק לכל היהודים.
מערכת החינוך של הזרם האורתודוקסי התמקדה בבית הספר הוותיק "תלמוד התורה" שהוקם בשנת 1805, והיה בראשיתו מכוון עבור העניים. המטרה שלו הייתה לשלב לימודי יהדות עם לימודים כלליים. בהקשר לזאת יש לזכור כי במאה התשע עשרה לא הייתה חובה לשלוח את הילדים לבית ספר, והעול הכספי של הלימודים נפל בדרך כלל על ההורים. הטיעון הכספי היה אחת הסיבות להטלת האחריות על החינוך על הקהילה. בשנת 1868 העלה הרב הראשי אשר אנשל שטרן את רמת חומר הלימודים, והשווה אותה פחות או יותר לרמת בתי הספר העל יסודיים הכללים. היעד  השאפתני היה  שתלמוד תורה ייהפך לבית

 

ספר על יסודי, ברמה שתאפשר לתלמידיו לגשת לבחינות לקבלת תעודת גמר רשמית ולכן היה הכרח להעלות את רמת הלימודים.
בית הספר היה כל כך מוצלח עד שכמחצית מכלל הילדים היהודים בהמבורג למדו בו. תלמוד תורה היה למעשה בית הספר הוותיק ביותר בהמבורג. בגלל הנדידה העירונית הפנימית של יהודי המבורג, חיפש בית הספר מקום חדש בקרבת הריכוזים החדשים של מגורי היהודים. בשנת 1911 עבר ביה"ס למשכנו החדש ברחוב גרינדלהוף מס' 30, ליד ביהכנ"ס המרכזי בכיכר בורנפלץ. ההתפתחות של בית ספר לבנות יהודיות הייתה פחות מהירה. ביה"ס לבנות יהודיות "The Isralitische Tuchterchule" היה ברמה של ביה"ס יסודי ועל יסודי. היו בעיר גם שני בתי ספר אורתודוקסיים. האחד היה ה"Lyzeum Bieberstrasse” שנוסד ב-1893, והשני היה הגימנסיה הפרטית של ד"ר לוונברג. כמחצית מכלל הילדים היהודיים למדו בבתי ספר כללים ולא קבלו כל חנוך יהודי. הזרמים הדתיים הגיבו לכך בהעלאת הרמה הרמה של בתי הספר שלהם.

 

על מערכת החינוך ראה בהרחבה כאן:

 

 

בית הקברות היהודי אוהלסדורף Hauptfriedhof Ohlsdorf.

 

בקהילה היהודית היו מחלוקות פנימיות לא מעטות. שתיים מהן היו קשורות לקבורה. המחלוקת בקשר למקום הקבורה כמעט ופילגה את הקהילה. הקהילה היהודית קבלה ייפוי כוח מחבריה להתדיין עם שלטונות המבורג בקשר למקום להקמת בית קברות. האחריות של הקהילה למקום קבורה הייתה אחת הסיבות העיקריות שיהודים נשארו חברים בה. השירות ניתן לא רק כמעשה צדקה, כיוון ששירותי הקבורה היו אחד ממקורות ההכנסה העיקריים של הקהילה.
ההלכה היהודית קובעת שהקבר יהיה בגדר "בית עולם" ורכושו הנצחי של הנפטר. כאשר ב-1867 סירבו השלטונות להקצות ליהודים חלקה בבית הקברות החדש שהוקם באוהלסדורף, פרצה מהומה רבתי. החברים האורתודוקסים תבעו מהנהגת הקהילה להבטיח את קיום את ההלכה בכל בית קברות חדש, וחברי אגודת ביהכנ"ס האורתודוקסית החלו לחפש קרקע לבית קברות משלהם על אדמה פרוסית, ובכך ערערו בעצם על האחריות המשותפת של הקהילה לפי "השיטה ההמבורגית". אחרי שנים ארוכות של התדיינות עשה הסנט של המבורג מחווה של רצון טוב כלפי הקהילה היהודית. בשנת 1882 קיבלו הקהילה הגרמנית-ישראלית  והקהילה של היהודים  הפורטוגזים, באמצעות חוזה

 

כלשהו, חלקה נפרדת בבית הקברות של אוהלסדורף שתהיה רכוש הקהילות האלה "כדי לקבור את המתים של קהילותיכם". החוזה כלל הבטחה שבית הקברות היהודי יישאר על כנו גם כאשר יחדל בית העלמין הכללי באוהלסדורף לפעול, שנויים לחוזה ייערכו רק בנסיבות יוצאות מהכלל, ואלה ייעשו רק על ידי שינוי תחוקתי ולא באמצעות החלטה אדמיניסטרטיבית. הקהילה קבלה גם הבטחה שלא ניתן יהיה להוציא גופות מהקברים, ושלא ייעשה בהם שימוש חוזר. החוזה הזה היה לשביעות רצונם של הרוב המכריע של חברי הקהילה האורתודוקסית, שכן היה הדבר הקרוב ביותר להגדרה של "בית עולם".
לקראת סוף המאה התשע עשרה פשט המנהג של קבורה בצנצנות אפר בין היהודים הליברלים-רפורמים של המבורג, מנהג שהיה לצנינים בעיני הרב הראשי האורתודוקסי שראה בו דרכי עכו"ם. עם זאת האורתודוקסים הסכימו להקצות תת חלקה נפרדת לקבורת צנצנות האפר, אם כי לא הסכימו לכל מעורבות שלהם בקבורה כזו. גם היום מנוהל בית הקברות היהודי אוהלסדורף ע"י הקהילה היהודית, במקום מערכת ממוחשבת למציאת חלקת הקבר.

 

על בתי קברות ראה בהרחבה כאן:

 

 

אנטישמיות בהמבורג לפני מלחמת העולם הראשונה.


קריקטורה אנטישמית

   
 

בתקופת הקיסרות ההונצולרנית, למרות שוויון הזכויות האזרחי, התייחסה המדינה (גרמניה) בהבנה לגילויי האנטישמיות, ולעתים אפילו עודדה אותם. לא זה היה המצב בדרך כלל בהמבורג. המעורבות הפעילה של הסנאט של המבורג בעיצובה מחדש של הקהילה היהודית מוכיחה זאת. המבורג פעלה בהתאם למדיניות החוקתית שלה של שוויון זכויות, לעומת פרוסיה שבה לא הייתה חוקה כזאת. יהודים שכיהנו בתפקידי ממשל וכשופטים נבחרו לתפקידיהם על פי כישוריהם. התפקיד היחיד שבו לא הורשו לכהן עד מלחמת העולם הראשונה, היה חברות בסנאט. עם זאת האנטישמיות הייתה קיימת ברשת החינוך הכללית של המבורג ובאגוד המורים של העיר. ניתן היה למצוא אנטישמיות גם במערכת הפוליטית. ברבע האחרון של המאה ה-19, התעצם הפולמוס האנטישמי בקרב המפלגות הפוליטיות השמרניות. ניתן להוכיח זאת על ידי העובדה שעד 1890 אסרה משטרת המבורג כל אירוע שכלל יעד אנטישמי. בשנת 1895 יצאה האנטישמיות הפוליטית בצורה גלויה, כאשר הוקמה בהמבורג המפלגה החדשה Deutschnational Handlungsgehilfen Verband (האיגוד הלאומי הגרמני של עובדי המסחר). בבחירות לרייכסטג של המבורג בשנת 1893, הצביעו 8,015 איש עבור המפלגה הסוציאל- גרמנית האנטישמית של אדולף שטוֹקר. נטיות אנטישמיות ניתן היה להבחין במספר איגודים עירוניים (Burgervereine). האנטישמיות הלכה והפכה מקובלת יותר ויותר בחברה הכללית. במעגלי החברה הגבוהה, התקבלה האנטישמיות החברתית והכלכלית בגלוי, כדעה אישית לגיטימית.

יהודי מוליך באף פועל גרמני

   

תגובת היהודים לאנטישמיות.

היהודים הגיבו לאנטישמיות התוקפנית בשלוש דרכים. בשנת 1893 נוסדו האגודה בין-דתית למאבק באנטישמיות Verein zur Abwehr Antisemitismus. וגם ה"תנועה הלאומית הגרמנית לחברים בני הדת היהודית" Centralverein Deutcher Staatsburger Judischen Glaubens כארגון גג עבור כל היהודים בגרמניה. התנועה הטיפה להזדהות לאומית כפולה – עם העם הגרמני וגם עם העם היהודי. יהודי המבורג בתקופת הקיסרות ההונצולרנית, היו משוכנעים  שהם חיים בתקופה של תחיה לאומית שתוביל אותם לעתיד יהודי-גרמני משותף.
התנועה הציונית הובילה דיון  בכיוון  שונה  שבסופו  גיבשה  ההסתדרות

 

הציונית בגרמניה את עמדתה בעד מאבק פעיל. התנועה הציונית שהתפתחה מארגון מקומי שהוקם באלטונה בשנת 1899, שאפה להשיג "בית לאומי בטוח וחוקי בפלשתינה (א"י), על בסיס התכנית של הקונגרס הציוני בבאזל בשנת 1897. התנועה הציונית בהמבורג התפתחה לאט מאד לצדן של היהדות האורתודוקסית והקהילה הליברלית-רפורמית בעיר. אפילו בשנת 1909, דחו מוסדות הקהילה בהמבורג הזמנה להשתתף או אפילו להשתתף כמשקיפים בקונגרס הציוני התשיעי שהתקיים בעיר. לפני מלחמת העולם הראשונה, זכו שלושת הארגונים הנ"ל (האגודה הבין דתית, התנועה הלאומית והתנועה הציונית) שפעלו נגד האנטישמיות, לייצוג מועט מאד ביחס לגודלה של הקהילה היהודית בהמבורג.

 

מלחמת העולם הראשונה וגילויי פטריוטיות יהודית.

 
הרברט מיכאליס מהמבורג
הרברט מיכאליס נולד 1898. שרת כחייל במלחמת העולם ה-I. נרצח ע"י הנאצים בשנת 1939.
   

תגובת היהודים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, לא הייתה שונה מזו של האוכלוסייה הכללית. היהודים נסחפו בגל ההתלהבות הכללי והתנדבו להילחם. לאור הצעתו של הקיסר הגרמני וילהלם ה-II לשכוח את כל מחלוקות העבר, היו היהודים משוכנעים שהאידיאלים שלהם - האמונה באל אחד, אהבת המולדת הגרמנית, והשירות הצבאי - מבטאים את הגישה הלאומית הראויה. העובדה שליהודים ניתנה האפשרות לשרת בתפקידי קצונה נראתה כצעד האמיתי לקראת האינטגרציה החברתית שכל כך קיוו לה. שיעור היהודים שהתנדבו לצבא היה גבוה מאד. מקורות יהודיים אמינים אמדו את מספר יהודי המבורג שהתנדבו לצבא בכ-2,900 איש, מהם נהרגו במלחמה 457, כולם קיבלו את "מדלית המבורג". יהודי המבורג הפטריוטים היו משוכנעים שאחרי המלחמה תיעלם האנטישמיות מן הארץ.
ה"סטטיסטיקה היהודית" (Judensatistik). בשנת 1916 ערך שר המלחמה הפרוסי את "מפקד חיילי החזית היהודים". היה זה סקר של מספר החיילים היהודיים שהשתתפו במלחמה כדי להוכיח את השתמטותם של יהודים רבים משדות הקרב. היהודים טענו שמשפילים אותם ומתייחסים אליהם כמו אל חיילים מדרגה שנייה. האנטישמיות הפרוסית השמרנית והממוסדת לא חוסלה והדעות הקדומות קיבלו חיזוק. התקווה של היהודים שההזדהות הלאומית שלהם תזכה להערכה ציבורית הן בזמן המלחמה והן אחריה לא התממשה. בעקבות הזעם הזה, פחתו ההחתמות של היהודים על אגרות חוב ממשלתיות, והתרומות למאמץ המלחמתי התמעטו באופן ניכר. תופעה זו גררה מצדה האשמות שהיהודים אינם נענים לצורכי החירום הלאומי.

 
 

בעקבות מלחמת העולם: קולות בזכות הרעיון הציוני

 


פרופ' עקיבא ארנסט סימון
 

 
 
 
* הפרק מבוסס על ספרה של פרופ' אינה סוזנה לורנץ: "יהודי המבורג בתקופת הרפובליקה הווימארית" (2 כרכים).  
תרגום מאנגלית:
יוסי אפנר – קרית טבעון.

בעקבות הפסדה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה, ספגה העיר המבורג מכה עזה ובתוקף הסכמי השלום הוחרמו כל ספינותיה. כתוצאה מכך חשו צעירים יהודים השפלה כפולה. כגרמנים, הושפלו בשדות הקרב בהם לחמו ארבע שנים והפסידו. כיהודים, הושפלו על ידי מולדתם שטענה כי לא נטלו חלק ראוי במאבק כנגד האויב. השפלה זו הציתה בקרב הצעירים תחושות זעם וקיפוח, אבדן דרך ומבוכה. החייל היהודי הצעיר ארנסט סימון, לימים : פרופ' עקיבא א. סימון (1899-1999), בעל פרס ישראל לחינוך תשכ"ז כתב אז בעקבות המפקד המבזה: "בחפירות החזית הפכתי מיהודי לא אסתטי – לציוני. שם התעוררה בי היהדות. אנו נוכרים.... ובמכה אחת נוראה חזרה ונפערה בפנינו בפעם השנייה התהום העמוקה שלא נעלמה מעולם. כל זה פגע בנו בחריפות מלאה של יקיצה נוראה"
יהודי המבורג היו מעורים בחיי העיר, מעורבים בעסקיה ובהנהגתה. קשה להניח כי לא הבחינו במגמות החדשות. עד אז הייתה התנועה הציונית בגרמניה קטנה מזו שבמזרח אירופה וזכתה ליחס אדיש למדי. לפתע החלו להתפרסם ברבים, גם בערים כמו המבורג, קולות בזכות הגשמת הרעיון הציוני כחבל הצלה מפני הרעות העלולות לבוא.

 
 

6. היהודים בתקופת
הנאצים.
  5. היהודים בתקופת
הרפובליקה.
  4. היהודים בתקופת
הקיסרות.
   3. הקהילה היהודית
החדשה.
  2. קהילה גרמנית-
ישראלית.
  1. הקהילה היהודית
העתיקה.
  תוכן העניינים.  

| אודות האתר || עמוד הבית || מפת האתר || חיפוש שם || לוח מודעות || כתבו אלינו || קישור נוסף |

אתר אברהם אויגן מיכאליס - כפר הנוער הדתי. כל הזכויות שמורות ל אגן מחשוב © 2008
Eugen Michaelis - Kfar HaNoar HaDati History Site Copyright AGN © 2008

בניית האתר, עיצוב, מחקר, כתיבה ועריכה: רותי ואריה גילאי  והמרכז לאספנות