היהודים בגרמניה כמו בכל מקום אחר בעולם התפלגו לזרמים שונים ביהדותם ובזיקתם לארץ ישראל. אולם לא היה דור אשר זנח כליל את המחשבות והכמיהה לארץ ישראל. האורתודוקסיה הייתה מיעוט ביהדות גרמניה, רוב חבריה השתייכו לקהילות נפרדות, התנגדו לציונות ונמנו עם אגודת ישראל. אולם, חלק מהרבנים האורתודוקסים ובני קהילותיהם תמכו בציונות ובשיבת ציון. בין הידועים היו הרב צבי קלישר, מחשובי רבני גרמניה וממבשרי הציונות הדתית-מדינית, הרב אליהו גוטמאכר מהעיר גריידיץ (פוזן) במזרח גרמניה אחד מגדולי מבשריה של הציונות ושיבת ציון, והרב עזריאל הילדסהיימר מברלין. ראוי להזכיר כאן את הרב אדולף סלוונדי, שרכש קרקעות בארץ ישראל והעמידם לרשות אנשי הקיבוץ הדתי "קיבוץ רודגס", שהתנחלו על אדמות סלוונדי ליד פתח תקוה. ב- 1905 נקרא ר' יוסף קרליבך רבה הראשי של המבורג ללמד מדעי הטבע בבית המדרש למורים ע"ש למל בירושלים וישב בארץ ישראל שלוש שנים. משחזר לגרמניה נקרא לנהל את ביה"ס "תלמוד תורה" בהמבורג, ולאחר מכן מונה כרב ראשי ליהודי המבורג. אישיותו של הרב קרליבך והשכלתו הרחבה הניבו בתלמידיו תורה עם דרך ארץ ואהבה גדולה לארץ ישראל.
יהודים התיישבו בהמבורג כבר בשנת 1600 אולם רק בשנת 1867 הוכרה הקהילה היהודית ע"י הסנאט -בית הנבחרים של המבורג. היהודים התגוררו אז באזור מרכז העיר Neustadt שבו היו כ-20 בתי כנסת. בשנת 1821 נבחר הרב הראשי יצחק ברנייס 1791 – 1849 Isaac Bernays אשר כונה "חכם ברנייס". לקראת סוף המאה ה-19 החלו היהודים לרכוש בתים ולעבור לגור בשכונה פריפרית, צפונית, ה- רוטרבאום Rotherbaum וראשי הקהילה החליטו לבנות בה בית כנסת גדול. בתקופה זו מרבית היהודים הדתיים בהמבורג השתייכו לקהילה האורתודוקסית השמרנית שנהגה לערוך את התפילות והטכסים הדתיים בנוסח אשכנז-מערב העתיק. מנהיגי הקהילה סרבו לשתף פעולה עם קהילה ניאו-אורתודוקסית אשר בשנת 1895 הקימה את בית הכנסת "דמטור החדש" באותה שכונה. התפילות והטכסים הדתיים בבתי הכנסת הניאו-אורתודוקסים היו בנוסח אשכנז-מזרח שהיה יותר מודרני.

בית הכנסת היהודי אשכנזי הראשון בהמבורג נבנה בשנת 1654 בחצר אחורית של בית מספר 30 ברחוב שטיינווג. הסיבה להסתרתו של בית הכנסת נבעה מ"חוקי היהודים" Juden-Reglement של המבורג שבהם נקבע : - סעיף 5 – "ליהודים אסור לבנות מבני ציבור". חוק זה היה תקף עד למחצית המאה ה-19. בבית כנסת זה ובמספר בתי כנסת קטנים בסביבה, התפללו עד לשנת 1859, שנה שבה הקימו את בית הכנסת הגדול בקוהלהופן Kohlhöfen. 

בית הכנסת באלבשטרסה Elbstrasse Synagoge נבנה בשנת 1788 עבור קהילת יהודי אלטונה שעברו להתגורר בהמבורג. בית הכנסת נחנך בשנת 1789 בחצר אחורית של בית מספר 44-46 ברחוב אלבשטרסה, (כיום רחוב ניאנדרשטרסה Neanderstrasse), והיו בו כ-600 מקומות ישיבה מהם כ-400 לגברים. המבנה הגובל עם הרחוב, הכיל את משרדי הקהילה היהודית, וכן את דירתו של הגבאי הראשי. רב הקהילה התגורר בבניין סמוך. בעקבות פירוקה של קהילת אה'ו, בשנת 1812, הפך בית כנסת זה לבית הכנסת המרכזי של קהילת יהודי המבורג עד לפתיחתו של בית הכנסת בקוהלהופן. ביה"כ באלבשטרססה נסגר סופית בשנת 1906, הבניין נמכר, הרהיטים וספרי התורה הועברו לבית כנסת אחר.

בתמונה משמאל: ארון הקודש והבמה בבית הכנסת באלבשטרסה

בשנת 1849, במסגרת האמנציפציה, ניתן ליהודי המבורג שוויון זכויות פוליטיות וחברתיות על מנת לתקן את אפלייתם לרעה. שינוי זה הביא להגירת יהודים אל מרכז העיר המבורג ונוצר הצורך לבנות בית כנסת גדול. בית הכנסת האורתודוקסי בקוהלהופן נוהל ע"י הרב הראשי אשר אנשל שטרן  (1820 – 1888) Ascher Anschel Stern. בית הכנסת המפואר נבנה בשנת 1859 בסגנון ביזנטי בחזית הרחוב כאשר משני צדדיו נבנה בית הספר "תלמוד תורה". מבנים מרהיבים אלה היו בשימוש הקהילה היהודית במשך 75 שנה, ובשנת 1934 נמכרו ונהרסו לטובת בנייני מגורים.

בשנת 1855 נבנה בית כנסת בדירת מגורים ברחוב היינריך ברט מס. 5 Heinrich-Barth-Strasse. בית כנסת זה נוסד ע"י "אגודת ישרים" Agudath Jescharim Vereinigung ונקרא "כלילת יופי" Kelilath Jofi. היה זה בית כנסת אורתודוקסי העתיק ביותר ברובע רוטרבאום היוקרתי, ובאגודה היו מעל 200 חברים רשומים. בשנת 1913 נבחר ד"ר יעקב ציזר הכשר Dr. Caesar Heckscher כיושב ראש "אגודת ישרים" והמשיך בתפקידו במשך 24 שנים. בשנת 1939 הוצא צו מטעם הגסטאפו להפסקת התפילות ופירוק בית הכנסת. חברי האגודה הצליחו לפרק את הריהוט וארון הקודש ולהעבירם בשלמות לבית הכנסת "ישורון" בשטוקהולם בירת שבדיה. הבנין עצמו נהרס בהפצצת בנות הברית בשנת 1943.

בית הכנסת "קלאוס" נוסד בשנת 1853 (לגברים בלבד) ברחוב פטרשטרסה Peterstrasse במרכז העיר המבורג, ע"י קבוצת יהודים חרדים (אולטרה-אורתודוקסים).  בגלל מעבר היהודים ממרכז העיר לשכונות יותר פריפריות, נבנה בית כנסת "קלאוס החדש" ברחוב רוטשבאן 11 Rutschbahn. בית הכנסת החדש הכיל אולם תפילה עם 120 מקומות ישיבה, עזרת נשים בקומה שניה עם 40 מקומות ישיבה, ובית-מדרש עם 60 מקומות ישיבה. בית הכנסת החדש תוכנן ע"י הארכיטקט סמי אנגל Semmy Engel בסגנון ארט-נובו Jugendstil ונחנך ביום 28.9.1905. שלושה רבנים בולטים שרתו בקהילה החרדית: הרב ד"ר יוסף כהן  Dr. Joseph Cohn, הרב יפה Rabbi Jaffe (Joffe)  והרב ד"ר זליג פנחס במברגר (1872-1936) Dr. Selig Pinchas Bamberger . הרב במברגר היה נכדו של הגדול בתורה "הרב במברגר מוירצבורג",

ושרת בקהילת קלאוס משנת 1901 עד לפטירתו בשנת 1936. היה ירא שמיים, מקפיד במצוות קלות כבחמורות, תלמיד חכם ומורה מרשים. תרגם את: קיצור שולחן ערוך ואת פירוש רש"י לתורה ולתלמוד. בית הכנסת קלאוס החדש נפרץ ונהרס בליל הבדולח ביום 9/10 לנובמבר 1938.

.

בניית בית הכנסת.
בשנת 1902 רכשה הקהילה היהודית חלקת אדמה גדולה אשר נקראה בורנפלץ Bornplatz ברחוב גרינדלהוף Grundellhof וביום 13.9.1906 נחנך בית הכנסת הגדול של הקהילה היהודית Synagoge der Deutsch-Israelitischen Gemeinde.
בית הכנסת גדול-הממדים הכיל אולם ובו מעל -1100 מקומות ישיבה לגברים וכן קומה שנייה ובה עזרת הנשים. באגף נפרד שכן בית מדרש שבו נערכו התפילות באמצע השבוע. באגף זה היו גם מינהלת הקהילה, מקווה הטהרה, מושב בית דין ועוד. הבניין נבנה בסגנון אדריכלות רומנסקית Romanesque style שהיה נפוץ בין כנסיות וקתדראלות באירופה. סגנון Romanesque ניסה להחיות את סגנון הבנייה הרומי אשר נשתכח במאות השנים שעברו בין נפילת האימפריה הרומית ועד אותה תקופה. השימוש בסגנון רומנסקי ע"י יהדות המבורג לבניית בית הכנסת שלה, סימן את שאיפתה של הקהילה להשתלב בתרבות הבניה הגרמנית.

בשנת 1918 עברה משפחת מיכאליס Michaelis להתגורר ברחוב שלוטרשטרסה Schlüterstraße 77 במרחק קצר מבית הכנסת "בורנפלץ". אבי המשפחה, קרל שמואל הכהן, אשתו פלורה ובניו אריך יהודה, וולטר ישעיהו, מוריץ מיכאל ואברהם אויגן , נהגו לבקר בבית הכנסת באופן סדיר

רבני הקהילה.
בית הכנסת האורתודוקסי בבורנפלץ היה שייך כאמור לקהילה היהודית. אחזקתו וניהולו הופקדו בידי ועד או חבר-נאמנים של "אגודת בית הכנסת" Deutsch-Israelitischen Synagogen-Verband. ועד זה מינה בשנת 1905 את הרב הראשי מרקוס הירש Chief-Rabbi Markus Hirsch לשאת את נאום הפתיחה ואת הרב ד"ר נחמיה צבי נובל (1871-1922), Nehemia Anton Nobel כרב הקהילה ונושא דרשות שבועי. בשנת 1910 מינה ועד האגודה את הרב ראשי החדש ד"ר שמואל שפיצר Samuel Spitzer שהיה ידוע בידענותו בדיני הלכה והרצאותיו תוארו כ"מלאכת מחשבת" ו"יצירות פאר". הרב שפיצר שרת את הקהילה במשך 26 שנים.
הרב ד"ר יוסף צבי קרליבך
בשנת 1905 נקרא הרב ד"ר יוסף צבי קרליבך ללמד מדעי הטבע בבית המדרש למורים ע"ש למל בירושלים וישב בארץ ישראל שלוש שנים. בשנת תרפ"ב 1922, נתמנה הד"ר קרליבך למנהל ביה"ס "תלמוד תורה" של קהילת המבורג. עד מהרה הפך מוסד זה מופת לכל בתי הספר בגרמניה. הוכנסו בו שיטות לימוד חדשניות, הותקנו מעבדות מודרניות, הוכנסו ספרי לימוד חדשים והרב קרליבך הנהיג לראשונה את לימוד הלשון העברית כשפה חיה. הוא חיבר ספר לימוד להוראת הלשון, שהופץ בכל רחבי גרמניה. בכוח אישיותו המיוחדת והשכלתו הרחבה, הצליח הרב קרליבך ליצור בתלמידיו

אווירת לימוד נינוחה ברוח "תורה עם דרך ארץ" ונטע בלב התלמידים אהבה גדולה לארץ ישראל.
בשנת תרצ"ו 1936 הכתירו יהודי המבורג את הרב קרליבך לרבם הראשי, ובכך הפך למנהיג הרוחני של אחת מהקהילות הגדולות באירופה.
בטכס הכתרתו של הרב קרליבך השתתפו 14 רבנים ראשיים, 200 אורחי כבוד ו-1500 מוזמנים. בנוסף לכך הועבר הטכס ברמקולים לאולם בית הספר "תלמוד תורה" הסמוך שבו נכחו 500 מוזמנים נוספים. נאום ההכתרה של הרב קרליבך נחשב כ"מלאכת מחשבת" של דיפלומטיה וחוכמה נוכח ההתעניינות המיוחדת של הגסטאפו הנאצי בדבריו. הרב קרליבך היה איש חם ולבבי, בעל חוש אחריות מפותח אשר נהג לייעץ, לתמוך ולהקל בפתרון בעיות אישיות של בני קהילתו. ביתו היה תמיד מלא הן בתשעת ילדיו והן באורחים מוזמנים או אורחים מזדמנים.
הרב הראשי של המבורג הרב ד"ר קרליבך היה לאגדה במנהיגותו ובעוז רוחו. הוא ביקר ללא פחד במוסדות השלטון הנאציים, בבתי סוהר, במחנות ריכוז ובבתי חולים. תמיד נהג באצילות נפש וזכה להערכה רבה הן בקהילה והן במוסדות השלטון.

סופו של בית הכנסת הגדול בהמבורג.
בערב "ליל הבדולח" ביום 10.11.1938, פרצו אלמונים לבית הכנסת בבורנפלץ, השחיתו את ארון הקודש, הרסו את חלקו והציתו את הבית. בית הכנסת ההרוס בחלקו עמד כך במשך כשנה עד אשר עיריית המבורג הרסה אותו סופית (בכספי הקהילה היהודית) ובנתה במקומו מקלט תת-קרקעי גדול. בהנהגתו של הרב קרליבך, חברו בני הקהילה האורתודוקסית לקהילת "דמטור החדש" וניהלו את חייהם כמשפחה אחת משותפת.
הרב יוסף קרליבך הנהיג את קהילתו בהמבורג עד דצמבר 1941 כאשר הוגלה עם אשתו וארבעה מילדיו על-ידי הגסטאפו לריגה שבלטבייה ושם נרצח. תאריך מותו איננו ברור, ככל הנראה היה זה ביום י"א אדר תש"ב 28.2.1942.
אויגן מיכאליס, Eugen Michaelis ששימש מורה, מחנך ומרכז לימודי העברית בבית הספר "תלמוד תורה" בראשותו של ד"ר קרליבך, וראה בו מורה דרך בדרכו החינוכית, החליט להנציח את זכרו. קריית החינוך התיכוני שהקים מיכאליס בכפר הנוער הדתי נקראת: קריית החינוך התיכון על שם הרב ד"ר יוסף צבי קרליבך.